Vayedaber

משנה: אֶחָד אִילַן סְרָק וְאֶחָד אִילַן מַאֲכָל רוֹאִין אוֹתָן כְּאִילּוּ הֵן תְּאֵנִים אִם רְאוּיִין לַעֲשוֹת כִּכַּר דְּבֵילָה שֶׁל שִׁשִּׁים מָנֵה בְּאִיטַלְּקִי חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן. פָּחוֹת מִכֵּן אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן. הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כִּכַּר דְּבֵילָה וּשְׁנַיִם אֵין עוֹשִׂין אוֹ שְׁנַיִם עוֹשִׂין וְאֶחָד אֵינוֹ עוֹשֶׂה אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן. עַד שֶׁיְּהוּ שְׁלֹשָׁה וּמִשְּׁלֹשָׁה וְעַד תִּשְׁעָה. הָיוּ עֲשָׂרָה וּמֵעֲשָׂרָה וּלְמַעֲלָה בֵּין עוֹשִׂין בֵּין שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִיש וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת. אֵין צָרִיךְ לוֹמַר חָרִישׁ וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית אֶלָּא חָרִישׁ שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִּכְנַס לַשְּׁבִיעִית. וְקָצִיר שֶׁל שְׁבִיעִית שֶׁהוּא יוֹצֵא לְמוֹצָאֵי שְׁבִעיִת. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר מַה חָרִישׁ רְשׁוּת אַף קָצִיר רְשׁוּת יָצָא קְצִיר הָעוֹמֶר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנאמר בחריש ובקציר תשבות. ארישא קא מהדר דתנינן אין חורשין להן אלא לצרכן ומנין לנו רמז לתוס' שביעית לפי שנאמר בחריש ובקציר תשבות אם אינו ענין לשבת בראשית וכו' כדקאמר לעיל בגמרא בריש פרקין. ר' ישמעאל אומר דקרא בשבת משתעי וא''ת הלא כבר נאמר ששת ימים וגו' וביום השביעי תשבות סיפיה דקרא להכי הוא דאתא לומר לך מה חריש רשות שאין לך חריש של מצוה אף קציר דאמר קרא תשבות בקציר של רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה דלכתחילה מצותו לקצור בלילה ואם חל ט''ז בשבת נקצר בליל שבת דהכי ילפינן מהאי קרא שקצירתו ג''כ דוחה שבת וכן הלכה:

מתני' אחד אילן סרק. שאין עושה פירות ונטועין ג' לבית סאה ולעיל פי' הש''ס דהא דאמרו כן באילן סרק אף שאינו עושה פירות מעבה הוא את הקורות עד העצרת:

רואין אותן כאילו הן תאנים. בגמרא מפרש למה שיערו בתאנים:

לצרכן. כדקתני לעיל מלא האורה וסלו חוצה לו:

גמ' על ידי שפירותיהן גסין. ועוד שהן עושות הרבה וכדמסיק ואזיל שהרי אתרוג אף שפירותיו גסין אין האילן עושה הרבה וזתים איפכא הוו ולפיכך שיעורו בתאנים דתרוייהו איתנהו בהו וזהו לקולא דאף שאותן האילנות אינן מוציאין הפירות כשיעור הזה רואין אותן כאלו הן תאנים שהן הרבה והן גסין והיה כשיעור ככר ששים מנים מכל אחד ואחד:

א''ר חייא בר אדא. דהיינו טעמא. לפי שכל האילנות עבדין שנה פרא שנה פחות שנה אחת כלומר לא כמו שעושים פירות בשנה זו עושים בשנה זו אלא שנה אחת כך ושנה אחת פחות מזה אבל הדא אילן תאינתיה עבדא כל שנה ושנה בשוה וזהו נמי לקולא דאף שאין האילן הזה מוציא פירות בכל שנה כשיעור הזה רואין אותו כאילו היה תאנה והיה מוציא כל כך אף בשנה זו וחורשין כל בית סאה בשבילן:

מתני' היה אחד עושה וכו'. עד שיהו ג' וכאו''א יהיה ראוי לעשות ככר דבילה:

ומג' ועד תשעה. כלומר וכן אם היו מג' ועד ט' צריכין שיהו ראוין לעשות ככר דבילה אלא דאם הן כ''כ אינן צריכין שיהא כאו''א מהן ראוי לעשות דאם כן הו''ל למינקט בחדא בבא עד שיהו מג' ועד ט' אלא דאפילו אם יש בהן שאינו ראוי לעשות והשאר ראוין לעשות ככר דבילה סגי בכך ומיהו ראוין לעשות שיעור הזה בעינן:

היו עשרה. אבל אם היו עשרה ומעשרה ולמעלה לא בעינן עושין אלא דבין עושין בין שאין עושין חורשין כל בית סאה בשבילן:

בְּאִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הָרִאשׁוֹנִים אֵלּוּ מִלְּמַעֲלָן חוֹרְשִׁין בּוֹ מִלְּמַטָּן. וְאֵלּוּ מִלְּמַטָּן חוֹרְשִׁין בּוֹ מִלְּמַעֲלָן. נִיחָא אֵלּוּ מִלְּמַעֲלָן חוֹרְשִׁין בּוֹ מִלְּמַטָּן וְלֹא מִלְּמַטָּן חוֹרְשִׁין בּוֹ מִלְּמַעֲלָן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הַבּוֹר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמּוֹת. וְתַנֵּי 2a עֲלֵיהּ בֵּין מִלְּמַעֲלָן בֵּין מִלְּמַטָּן. אוֹ נֵימַר בֵּין שֶׁהָאִילָן לְמַעֲלָן וְהַבּוֹר לְמַטָּן בֵּין שֶׁהָאִילָן וְהַבּוֹר מִלְּמַטָּן. וְהָתַנֵּי אִילָן מִלְּמַעֲלָן וְהַבּוֹר מִלְּמַטָּן אִילָן מִלְּמַטָּן וְהַבּוֹר מִלְּמַעֲלָן נִיחָא. אִילָן מִלְּמַעֲלָן וְהַבּוֹר מִלְּמַטָּן אִילָן מִלְּמַטָּן וְהַבּוֹר מִלְּמַעֲלָן וְדֶרֶךְ הַשָּׁרָשִים לַעֲלוֹת מִלְּמַעֲלָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא לֹא מִפְּנֵי הַשָּׁרָשִם אֶלָּא שֶׁהֵן עוֹשִׂין עָפָר תּוֹחֵחַ וְהֵן מַלְקִין אַרְעִיתוֹ שֶׁל בּוֹר. אֲתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא בֵי רִבִּי בּוּן אָמַר יְחִידִי הוּא וְלֹא סָֽמְכִין עֲלוֹי. וְתַנֵּי עֲלָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁאָֽמְרוּ מִלְּמַעֲלָן כָּךְ אָֽמְרוּ מִלְּמַטָּן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

היו ארבעה והבקר עובר בכליו ביניהן. לפי שכך צריך שיהו רחוקין זה מזה כדי שיהא הבקר עובר בכליו ביניהן כדאמרינן לעיל דאי לאו הכי למיעקר קיימי:

שנים ואין הבקר עובר בכליו. כלומר ועוד יש כאן שנים אצל הארבעה והן קרובין שאין בין אלו השנים כדי שיהא הבקר עובר בכליו בהא אמרינן מכיון שאין הבקר עובר בכליו בין השנים אינן נחשבין אלא לאחד ואת רואה אותן כאלו הן חמשה:

היו חמשה. כלומר והיאך הדין באלו החמשה וקאמר דהפלוגתא דר''ש ורבנן היא לעיל (בפ''ד דכלאים) בכרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות בין שורה לשורה דלר''ש לא הוי כרם וא''צ להרחיק ממנו אלא כדי עבודת גפן יחידית וחכ''א כרם ורואין את האמצעית כאלו אינם והן לעצים והשאר יש שיעור הרחק ביניהם והכי נמי לרבנן רואין את אלו שאין ביניהם כשיעור כאלו אינן ונשארו אלו שיש ביניהן כשיעור וחורשין כל בית סאה בשבילן:

א''ר חנינא. דלא היא דמהתם לא תפשוט דלא מפני השרשים שמתפשטין והולכין עד כותל הבור הוא הטעם אלא מפני שהן עושין עפר תיחוח במקומן ומתוך כך הן מלקין ארעיתו של בור שנתקלקל הקרקע והולך עד יסוד הקרקע של בור וזה לא שייך הכא לטעמא דמתניתין דהחרישה שניתרת היא בשביל שמועלת היא להאילנות וא''כ איכא למימר דדוקא כשהאילנות למעלה אז מהניא החרישה מלמטה מפני השרשים שהולכין לשם ולא כשהן מלמטה דלא מהניא להו החרישה שמלמעלן ונראה שלצורך השדה בלבד הוא חורש:

יחידי היא. ר' חנינא ולא סמכין עליה בהא דאמר לפרש הך ברייתא דמרחיקין אלא דטעמא מפני השרשים שהולכין לשם והכי תני עלה בהדיא בתוספת' שם רש''א כשם שאמרו להרחיק להאילן מלמעלן כך אמרו להרחיק מלמטן ש''מ דחדא טעמא אית להו ואע''ג שאין דרך השרשים לעלות מלמעלן לא פלוג רבנן וה''ה. במתני' כן:

באיסור שני פרקים הראשונים אלו מלמעלן וכו'. כלומר דמפרש הדין כיצד הוא בענין החרישה שאמרו חורשין כל סאה בשבילן עד העצרת ומפני שזה אינו נוהג בזמן הזה שהרי כבר נמנו ר''ג וב''ד והתירו לאלו ב' פרקים הראשונים הלכך קאמר באיסור ב' פרקים הראשונים במשנה הקודמת בזמן שהיו נוהגין באיסור תוספת שביעית כפי שנשנה בב' פרקים הללו ומפרש דכן היה הדין:

אלו מלמעלן חורשין בו מלמטן. אם הג' האילנות האלו שאמרו במתני' הן מלמעלן כגון שהן נטועין במקום הגבוה והשדה בית סאה היא מלמטן במקום המדרון חורשין אותה בית סאה בשבילן וכן איפכא אם אילנות אלו מלמטן במקום המדרון חורשין בשבילן את השדה בית סאה שהיא מלמעלן:

ופריך ניחא. אם אלו אילנות מלמעלן שפיר הוא שמותר לחרוש השדה מלמטן מפני ששרשי האילנות מתפשטין למטה והחרישה מועלת להאילנות ואין החרישה נראית לצורך השדה בשביל שביעית:

ולא מלמטן חורשין בו מלמעלן. בתמיה. דהרי אין דרך השרשים שילכו למעלה א''כ אם הן נטועות מלמטן לא יהו חורשין בשבילן להבית סאה שהיא מלמעלן דנראית החרישה שהיא לצורך השדה לבן ולא התירו בה אלא עד הפסח:

נשמעינה מן הדא. דתנינן בפ' לא יחפור דאין חילוק בין אם האילנות מלמעלן או אם הן מלמטן כדלקמן:

מרחיקין את האילן מן הבור. משום דשרשי אילן מזקי לבור:

ותני עליה. בתוספתא דב''ב (פ''ק):

או נימר בין שהאילן למעלן וכו'. כלומר דמעיקרא רוצה הש''ס לפרש התוספתא דהא דקתני בין מלמעלן בין מלמטן אם נימא דה''ק בין שהאילן הוא למעלה והבור הוא מלמטן במקום הנמוך ובין איפכא או דנימא בין שניהן למעלה בין שניהן למטה קאמר:

והתני. כלומר דפשיט ליה דהתני בהדיא בברייתא כן בין שהאילן מלמעלן וכו':

ניחא. והשתא מדייק עלה. וכדי לפשוט להא דלעיל וכלומר דהא קשיא לן הניחא אם האילן הוא מלמעלה והבור מלמטה דצריך להרחיק את האילן לפי שהשרשים הולכין למטה ומזקי לכותל הבור אלא אם האילן מלמטה והבור הוא מלמעלה וכי דרך השרשים לעלות מלמעלן בתמיה ואפ''ה קתני דמרחיקין אלמא דלא פלוג רבנן וה''נ במתניתין כן:

הלכה: אֶחָד אִילַן סְרָק כו'. וְלָמָּה אָֽמְרוּ תְאֵינִים עַל יְדֵי שֶׁפֵּירוֹתֵיהֶן גַּסִּין וְהֵן עוֹשׂוֹת הַרְבֶּה. הֲרֵי אֶתְרוֹג פֵּירוֹתָיו גַּסִּין וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה הַרְבֶּה. הֲרֵי זֵיתִין עוֹשִׂין הַרְבֶּה וְאֵין פֵּירוֹתֵיהֶן גַּסִּין. וְאֵלּוּ עוֹשׂוֹת הַרְבֶּה וּפֵירוֹתֵיהֶן גַּסִּין. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא כָּל אִילָנַיָּא עָֽבְדִין שָׁנָה פָּרָא שָׁנָה וְהָדָא תְאֵינְתָה עָֽבְדָה כָּל שָׁנָה.

הָיָה אֶחָד עוֹשֶׂה כו'. רִבִּי בִּיבִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מֵחֶשְׁבּוֹן מְשׁוּלָּשִׁים. זְעִירָא בַּר חִינְנָא אָמַר וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מֵחֶשְׁבּוֹן מְתוּשָׁעִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשים. על מג' ועד ט' קאי דמדחלקן התנא בתרי בבי ש''מ דאין דינן כמו אם היו ג' בלבד שראויין לעשות כולן בעינן אבל מג' ולמעלה ועד תשעה אינו צריך שיהו כולן ראוין לעשות וקמ''ל דמיהת בעינן שלא יפחתו מחשבון משולשים כלומר דמ''מ ככר של ששים מנה יהו עושין וכדפרישית במתני':

זעירא בר חיננא. פליג וקאמר ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעים. כלומר כמו שאם היו ג' היה צריך שיהו כל השלשה ראוין לעשות ובין הכל יהיה ככר של ששים מנה כך אם היו תשעה צריך שיהיו מתושעים כל אחד ואחד מהן יהי' ראוי לעשות ובין כולן יהיה שיעור ככר ס' מנה לכל אחד מהן חלק התשיעית של שיעור הזה:

הָיוּ אַרְבָּעָה וְהַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו. שְׁנַיִם וְאֵין הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו מִכֵּיוָן שֶׁאֵין הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָן כְּאִילּוּ חֲמִשָּׁה. הָיוּ חֲמִשָּׁה. תִּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנִין דְּתַנִּינָן תַּמָּן כֶּרֶם שֶׁהוּא נָטוּעַ עַל פָּחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אֵינוֹ כֶרֶם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כֶּרֶם. וְרוֹאִין אֶת הָאֶמְצָעִיּוֹת כְּאִלּוּ אֵינָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

נשמעינה מן הדא. דתנינן בפ' לא יחפור דאין חילוק בין אם האילנות מלמעלן או אם הן מלמטן כדלקמן:

מרחיקין את האילן מן הבור. משום דשרשי אילן מזקי לבור:

ותני עליה. בתוספתא דב''ב (פ''ק):

והתני. כלומר דפשיט ליה דהתני בהדיא בברייתא כן בין שהאילן מלמעלן וכו':

וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִיש וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת. לָא אַתְיָא דְּלָא עַל רֵישָׁא אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן שֶׁנֶּאֱמַר בֶּחָרִיש וּבַקָּצִיר תִּשְׁבּוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שנאמר בחריש ובקציר תשבות. לא אתיא דלא על רישא. כלומר לא קאי הא אלא על רישא אין חורשין להן אלא צורכן שנאמר בחריש ובקציר תשבות כדפרישית במתני':

שְׂדֵה קָנִים נִידּוֹנוֹת כִּשְׂדֵה תְבוּאָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה בְּסָאתִים שָׁנוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

שדה קנים נידונות כשדה תבואה. בתוספתא שם היא שנוייה וכלומר דאם נטע קנים בשדה שיתגדלו ויתעבו וכהאי דאמרינן לעיל (בפ''ו דדמאי) דשכיח שעושין כן נידונית כשדה תבואה וכדמפרש ר' אבהו בסאתים שנו כלומר שדינה כשדה לבן דזמנה עד הפסח כדלקמן (בפרק ב') ולא כשדה האילן דשיעורה בג' אילנות לבית סאה אלא אף בסאתים והוא הדין נמי טפי אלא משום דבשדה אילן קתני סאה קאמר הכא בסאתים וקא משמע לן דלעולם דינה כשדה תבואה שהיא שדה לבן:

אין צריך לומר כו' ר' ישמעאל כדעתיה וכו'. הך דר' ישמעאל גרסינן לקמן (בריש פ''ד דשקלים) דמייתי התם מתניתן דמנחות כל הקרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחו''ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ ומוקי לה כר' ישמעאל דס''ל אין העומר בא אף מן הסוריא אלא מא''י דוקא ומייתי ראיה גם מהכא דס''ל דיצא קצירת העומר שהיא מצוה ואין להביא עומר אלא מן החדש ומא''י דוקא והלכך לא שכיחא ולפיכך דרשו דאף קצירת העומר דוחה את השבת כמו הקרבתו:

אֵין צָרִיךְ לוֹמַר כו'. 2b רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כְּדַעְתֵּיהּ דְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר אֵין הָעוֹמֶר בָּא מִסּוּרִיָּה יָצָא קְצִיר הָעוֹמֶר שֶׁיְּהֵא מִצְוָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

משנה: שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָֽרְפִין וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִשְׁבִילָן. וְכַמָּה יְהֵא בֵּינֵיהֶן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַבָּקָר עוֹבֵר בְּכֵלָיו.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ג' אילנות של ג' אנשים הרי אלו מצטרפין. והוו כאלו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן:

וכמה יהא ביניהן. אכל ג' אילנות קאי ואפי' של איש אחד כדאמרינן לעיל שצריך שיהא ביניהן כדי שיהא הבקר עובר בכליו והיינו ד''א אבל בפחות מיכן למיעקר קיימי ואין חורשין בשבילן:

מתני' עשר נטיעות. אילנות קטנים וילדות שקורין אותן נטיעות והן מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר''ה אף בזמן המקדש ודבר זה הלמ''מ:

היו עשויות שורות. כשורה אחת במקום אחד ואינן מפוזרות או שהיו מוקפות עטרה והוא גדר סביב אין חורשין אלא לצרכן של כל אחד ואחד:

הלכה: שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת כו'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא אִילָנוֹת שֶׁל אָדָם אֶחָד וְקַרְקַע שֶׁל אָדָם אֶחָד מִצְטָֽרְפִין וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִשְׁבִילָן. אָמַר רִבִּי יוֹסָה אַף אֲנָן תַּנִּינָן דְּרָבָא שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת שֶׁל שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָֽרְפִין וְחוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

למקדש. שהיו מקיפין את המזבח:

וניסוך המים. בחג:

ועכשיו למה הן חורשין בזקינות. עד ר''ה הרי הל''מ בנטיעות ילדות דוקא:

בשעה שניתנה הלכה לכך ניתנה שאם וכו' וכן הוא בסוכה. כלומר שבתחלה כך נאמרה הלכה שאם בקשו לחרוש אף באילנות זקנות יחרשו ושלא למחות בידם:

גמ' ערבה של מקדש הל''מ וכו'. וגרסי' להסוגיא בריש פ' לולב וערבה:

גמ' וקרקע של אדם אחד. כגון שמכר לו האילנות ופירש ששייר הקרקע לפניו הרי אלו מצטרפין וחורשין הקרקע בית סאה בשבילן:

אף אנן תנינא דרובא. רבותא טפי שמעינן מהאי ברייתא בשל ג' אנשים מצטרפין הן וחורשין כל בית סאה בשבילן עד ר''ה:

משנה: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת מְפוּזָּרוֹת לְתוֹךְ בֵּית סְאָה חוֹרְשִׁין כָּל בֵּית סְאָה בִּשְׁבִילָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה. הָיוּ עֲשׂוּיוֹת שׁוּרָה וּמוּקָּפוֹת עֲטָרָה אֵין חוֹרְשִׁין לָהֶן אֶלָּא צוֹרְכָן.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' ג' אילנות של ג' אנשים הרי אלו מצטרפין. והוו כאלו הן של איש אחד וחורשין כל בית סאה בשבילן:

הלכה: עֶשֶׂר נְטִיעוֹת כו'. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי לָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עֲרָבָה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וּדְלֹא כְאַבָּא שָׁאוּל דְּאַבָּא שָׁאוּל אָמַר עֲרָבָה דְּבַר תּוֹרָה. וְעַרְבֵי נַחַל שְׁתַּיִם. חַד עֲרָבָה לְלוּלָב וַעֲרָבָה לְמִקְדָּשׁ. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עֲרָבָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי וּדְלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה. בְּשֵׁינִי וְנִסְכֵּיהֶם. בְּשִׁישִׁי וּנְסָכֵיהָ. בִּשְׁבִיעִי כְּמִשְפָּטָם. מֵ''ם יוֹ''ד מֵ''ם מַיִם. רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְעַכְשָׁיו לָמָּה הֵן חוֹרְשִׁין בִּזְקֵינוֹת. אָמַר לֵיהּ בְּשָׁעָה שֶׁנִּיתְּנָה הֲלָכָה נִיתְּנָה שֶׁאִם בִּקְּשׁוּ לַחֲרוֹשׁ יַחֲרוֹשׁוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

למקדש. שהיו מקיפין את המזבח:

וניסוך המים. בחג:

ועכשיו למה הן חורשין בזקינות. עד ר''ה הרי הל''מ בנטיעות ילדות דוקא:

גמ' ערבה של מקדש הל''מ וכו'. וגרסי' להסוגיא בריש פ' לולב וערבה:

אף אנן תנינא דרובא. רבותא טפי שמעינן מהאי ברייתא בשל ג' אנשים מצטרפין הן וחורשין כל בית סאה בשבילן עד ר''ה:

רִבִּי בָּא בַּר זַבְדִּי בְּשֵׁם רִבִּי חוֹנִיָה דְּבֵית חַוְורָן עֲרָבָה וְנִיסּוּךְ הַמַּיִם וְעֶשֶׂר נְטִיעוֹת מִיסוֹד הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים הֶם. מַה וּפְלִיג. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם לֵוִי כָּךְ הָֽיְתָה הֲלָכָה בְּיָדָם וּשְׁכָחוּהָ וְעָֽמְדוּ הַשְּׁנִייִם וְהִסְכִּימוּ עַל דַּעַת הָרִאשׁוֹנִים. לְלַמְּדָךְ שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁבֵּית דִּין נוֹתְנִין נַפְשָׁם עָלָיו סוֹף לְהִתְקַייֵם בְּיָדָם כְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּסִינַי. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רִבִּי מָנָא כִּי לֹא דָּבָר רֵק הוּא מִכֶּם. וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יְגֵיעִין בּוֹ. כִּי הִיא חַיֵּיכֶם. אֵימָתַי הִיא חַיֵּיכֶם בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מה ופליגי אם פליג הוא על הא דקאמר ר' יוחנן דהל''מ הן וקא''ר יוסי בר בון דלא פליג אלא כך היתה הלכה בידם ואח''כ שכחוה ועמדו השנים והן נביאים אחרונים וחזרו ויסדוה:

סופו להתקיים בידם. שיסכימו לדבר כמה שנאמר למשה בסיני וכך יתקיים:

ואתיא וכו' כדגרסינן להא לעיל (בפ''ק דפאה) וספ''ח דכתובות בכמה מקומות:

רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרִבִּי חִייָה בַּר וָוא בַּבְלַייָא תְּרֵין מִילִּין סַלְקוֹן בְּיֶדְכּוֹן מַפְשׁוּטִיתָא דְּתַעֲנִיתָא וַעֲרָֽבְתָא דְיוֹמָא שְׁבִיעִייָא. וְרַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין אַף הָדָא מַקְזְתָה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תרין מילין סלקון בידיכן. אלו שני דברים עלו בידכם בני בבל ואנחנו קבלנו מנהג שלכם וגרסי' להא גם בפ''ד דע''ז (בהלכה א'):

מפשיטותא דתעניתא. השתחויה בפשיטת ידים ורגלים שהיו נוהגין בת''צ כדאמר התם דלא התירו השתחויה בפישוט ידים ורגלים אלא בתענית צבור בלבד:

וערובתא דיומא שביעייא. וערבה שנוהגין ביום ז' של חג ומבבל נתפשט המנהג שהיו עושין זכר למקדש:

אף הדא מקזתה. אף מנהג הקזה באיזה יום מקיזין ובאיזה שאין מקיזין כדאמרינן בשילהי פ' מפנין ומבבל הוא המנהג:

תַּנֵּי נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר וּזְקֵינָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ. אִתָא חֲמֵי נְטִיעָה שֶׁהִיא נִרְאֵית כִּזְקֵינָה אַתְּ נוֹתֵן לָהּ כִּזְקֵינָה וְאַתְּ אָמַר נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר. אָמַר רִבִּי חוּנָה מַהוּ מֵעֵין עֶשֶׂר שֶׁאֵין נְטִיעָה מֵעֵין שָׁלֹשׁ. שֶׁלֹּא תֹאמַר שָׁלֹשׁ נְטִיעוֹת שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת כְּעֶשֶׂר שֶׁאֵינָן עוֹשׂוֹת. וְדִכְוָותָהּ שָׁלֹשׁ זְקֵינוֹת שֶׁהֵן עוֹשׂוֹת כְּעֶשֶׂר שֶׁאֵינָן עוֹשׂוֹת לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר נְטִיעָה מֵעֵין עֶשֶׂר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

תני. בתוספתא (פ''ק) ולא הועתקה כאן אלא הסיפא ובתוספתא דפוס ג''כ חסרה במקצת וה''ג בתוספ' כתיבת יד אשר לפני אשר הובאה ממצרים וזקינה נראית כנטיעה הרי היא כנטיעה ונטיעה נראית כזקינה הרי היא כזקינה מה בין זקינה לנטיעה זקינה עד עצרת נטיעה עד ר''ה זקינה מעין ג' ונטיעה נראית כזקינה מה בין זקינה לנטיעה זקינה מעין ג' ונטיעה מעין עשרה. וקס''ד השתא דמה דתני ברישא נטיעה נראית כזקינה הרי היא כזקינה היינו לכל דבר דאם האילן גדול הוא ונראה כאילן זקן דינו כזקן ממש והלכך מתמה הש''ס איתא חמי דהא גופא קשיא דברישא אמרת דהואיל ונראית כזקינה נותנין לה דינה כזקינה והדר קתני בסיפא מה בין זקנה לנטיעה וכו' והאי מה בין דסיפא ע''כ אהאי חלוקה שאם נראית כזקינה מתפרשא דבין נטיעה ממש לזקינה ממש הא כבר תנא לה ברישא אלא ודאי דהכא קמ''ל דבנטיעה נראית כזקנה יש ג''כ חילוק בינה לבין זקינה ממש דזקינה ממש היא מעין ג' כלומר דדינה כג' אילנות לבית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן ונטיעה מעין עשרה כלומר הך נטיעה אף שהיא נראית כזקינה מ''מ דינה כשאר נטיעות ומעין עשרה שאם עשר נטיעות בבית סאה אז חורשין כל בית סאה וקשיא ארישא:

א''ר חונה מהו מעין עשר. דקתני בסיפא לענין שאין נטיעה מעין ג' דלא לכל דבר קאמר ברישא דהוי כזקנה אלא דלהאי דינא לא הוי כזקנה כדמסיק ואזיל:

שלא תאמר שלש זקנות שהן עושות כעשר שאינן עושות ודכוותה שלש נטיעות שהן עושות וכו' כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. כלומר דלא תימא הואיל ובזקנות הדין הוא דג' אילנות לבית סאה צריך שיהו ראוין לעשות ככר דבילה ואם הן עשרה א''צ שיעשו כדתנן לעיל (בהלכה ד') דבין עושין ובין אינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן וא''כ שלש זקנות העושות כעשר שאינן עושות ומהו דתימא דה''נ דכותה בנטיעות אלו שהן נראות כזקנות דג''כ הוא כך דשלש שהן עושות כעשר שאינן עושות וחורשין כל בית סאה בשבילן:

לפום כן צריך מימר. הלכך קמ''ל בסיפא דלעולם נטיעה מעין עשרה ואע''פ שהיא נראית כזקנה דלא אמרו ברישא דאם נראית כזקנה דינה כזקנה אלא לחומרא כדקתני בה מה בין זקנה לנטיעה זקנה עד עצרת נטיעה עד ר''ה ובהא הוא דאמרינן דהולכין אחר המראה ולפעמים גם לקולא כגון בזקנה שנראית כנטיעה דינה כנטיעה וחורשין עד ר''ה ונטיעה שנראית כזקנה דינה כזקנה ואין חורשין אלא עד העצרת משום מראית העין אבל לענין מעשה הפירות לעולם נטיעות נחשבין הן ואע''פ שנראית כזקנה וטעמא דהואיל דלא שכיחא שהנטיעות הילדות יעשו פירות עד שיתגדלו אין הולכין בהן אחר המעשה ואף שלפעמים אירע שעשו ולעולם בעינן שיהו עשר לבית סאה ואז הוא שחורשין כל הבית סאה בשבילן דלא פלוג רבנן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source